 | כתב וצילם: שמעון בניסטי בגיל 29, וקצת, אמנם עם עבודה, אבל מיד אחרי התואר, הפעם תואר שני,לוקח קצת את הזמן לעצמי, ונוסע לטיול שני. אחרי דרום אמריקה הפעם - למרכז אמריקה. |
אנטרטיקה - סוף העולם
טוב. אז אנטרקטיקה.
היבשת השביעית. היבשת הלבנה.
דבר ראשון - אזהרה. זה הולך להיות ארוך. אז לשבת בנוח. נוח מאוד.
שתי סיבות. גם מדובר ביבשת שלמה נוספת, למרות שאנחנו היינו/ביקרנו/ראינו באמת חלק מזערי ביותר שלה, וגם והיות הטיול לשם עלה כל כך הרבה כסף, שחייבים לדבר עליו הרבה ולהצדיק בצורה כלשהיא את העלות...
לא. אבל בתכלס. באמת שיש מה לכתוב.
דבר שני - מזג האוויר. אני לא יודע מה יודעים על אנטרקטיקה, אבל בתכלס - קר שם. לעיתים, אפילו בשיא שיאו של הקיץ, מאוד. ואנחנו אמנם כבר לא בשיא הקיץ, אבל. ככה אומרים. שעדיין קיץ פה. אומרים...
מזג האוויר הפכפך שם בערך כמו כל הדעות הפוליטיות של דוד לוי. משתנה כל הזמן. כל הזמן. מרגע לרגע. בקיץ. בחורף. תמיד.
אז לגבי ההתחלה.
אז כמו כל דבר כמעט בחיים, ובמיוחד בצבא, אפשר לחלק את המסע
לאנטרקטיקה ל - 3 חלקים. התחלה, אמצע וסוף.התחלת השיט, אמצע השיט, וכמובן - הסוף שלו.
השיא, שיא השיאים, אין ספק שהימים מהטובים שלי בטיול עד עכשיו בדרום אמריקה (ועוד קצת...) היו באמצע הטיול.
מה זה הטיול ?
10 ימים. 9 לילות. ספינה. קרוז. לא מדובר בקרוז נופש. אין מסיבות ועניינים. קרוז אינטליגינטי כזה. לומדים ! הרצאות על היבשת, סוגי פינגוונים, וגנר, נדידת יבשות, מסעות בעבר ובהווה, ושאר ירקות.
כל זה בדרך הלוך ליבשת ובחזור. באמצע - ירידות ליבשת. לאיים. לסיורי סירות. תאמת, נשמע מקצועי מאוד.
הוזהרנו מראש. הכל תלוי שינויים. הכל דינאמי. הקפטן מחליט. לאן מגיעים, איפה יורדים מהספינה, אם בכלל יורדים. הכל תלוי מזג אוויר ו - קפטן. שוב. מזג האוויר מהווה פה ג’וקר רציני. והוא אכן היווה תפקיד מרכזי בקרוז.
אז איך זה הולך בעצם ?
יום ראשון, מעמיסים ציוד. שולחים את התיקים כמה שעות לפני שעת הש’, ככה שימתינו לנו כבר על המיטות בחדרים. להקל עלינו בסחיבה....הההםםם...נשמע התחלה טובה.
כמה שעות לאחר מכן, הגענו למזח, מחפשים בקדחנות את ספינתנו, בציפייה נואשת שתהיה גדולה ככל האפשר. ההגיון די פשוט. גדולה יותר - יציבה יותר. העניין הוא, שבדיעבד הסתבר, שלא באמת משנה מה גודל הספינה. האוקיינוס, לעולם, אבל לעולם, יהיה גדול יותר מהספינה. הרבה הרבה יותר. עולים בחששות משהו. מי יהיו חברנו למסע. כמה זקנים הם באמת יהיו. כמה סבבה יהיה איתם.
עולים, מתמקמים בחדרים, שנראים מבטיחים מאוד, ושאמורים להיות ביתנו ל - 10 ימים הקרובים, ועולים לטרקלין. כינוס ראשון של האנייה.
הצגה ראשונה של הצוות שלנו.
נשמע ממש מדהים. באמת מפחיד לעזור הכל ולנסוע לארץ הקרה הזו, הרחוקה. אבל כשהכל יותר מאורגן, זה נשמע מרגש ומאתגר. בכל מקרה, הפוסטים מדהימים, מראה שיש שם יותר ממזג אוויר קפוא, אבל המון חיים מסוגים שונים וחוויות מעניינות. תודה!
השבמחק