אנטרטיקה
יום למחרת הגענו לאזור שנקרא Port Lockroy. אם מקודם כתבתי על Base B, ולפני כל B תמיד יש A, אז כאן זה בדיוק Base A של הבריטים. בעבר מחנה צבאי, והיום סתם מוזאון שמדגים את חיי העבר.
קצת לפני, עלינו לתצפית באזור. שוב. פינגווינים. משני הסוגים שפגשנו עד עכשיו. הרים. שלג. אריות ים. אה. ונוף.
לא סתם נוף.הנוף הכי יפה בדרום אמריקה שראיתי. ולא. אני לא מגזים. בלי פלצנות. באמת הכי יפה. אי אפשר להסביר.
בראשיתי. בתולי. נקי כל כך. טהור. רחוק כל כך. פשוט יפה.
אנטרטיקה
משהו מגניב נוסף שראינו. עוד אריה ים צד פינגווין. הפעם, לא בגלל שהיה רעב, אלא סתם לשעשוע.
תופס אותו, מנענע אותו, ואריה ים, הוא הרי אנין טעם. הוא לא אוהב עור ופלומות של נוצות. אז פשוט מפשיט את הפינגווין מעורו. הכל כולל הכל. אבל - לא אכל. איזה בזבוז.
מה שכן, מאוד יפה לראות את מעגל החיים. שרשרת המזון. כל אחד אוכל בתורו. אחרי שאריה הים גומר, הציפורים (Petrol במקרה הזה) ממתינות שיסיים, ואז הן מתחילות לנגוס בשיירים.
אה. משהו נוסף. שלד. שלד שלם. עצום. של לוויתן. מדהים כמה שזה גדול. יחסית, מדובר בלוויתן צעיר. עולל. כולה 20 טון משקל.
אנטרטיקה
בכל תקופה שמגיעים לאנטרטיקה רואים משהו אחר. חלק אחר במחזור החיים. אנחנו הגענו בעונה, שהפיגווינים כבר סיימו לדגור על הביצים שלהם, העוללים ירדו לים, וכעת הם עסוקים בלהחליף את הפלומה. כל שנה, אחרי הדגירה, כל פינגווין מחליף את הפלומה שלו - ממש כמו נשל של נחש. בתקופה הזאת, שאורכת כ - 3 שבועות, הציפורים לא יורדות לים (היות והן יקפאו) ופשוט מרעיבות את עצמן.
בצהריים חזרנו לאנייה. OK. התכנון היה - ארוחת צהריים . BBQ. אני חייב להיות כנה לשנייה. נשמע לי די מעפן בתחילה. BBQ על הסיפון. בקור המטורף שבחוץ ? בשביל מה ? סתם יהיה צפוף ולא נוח.
אלוהים. כמה שטעיתי. אם הייתי צריך לבחור נקודות שיא בטיול שלי ב - 4 וחצי חודשים האחרונים אין ספק שהנה היא כאן.
גם את זה קשה לתאר.
השמיים הכי יפים בעולם. השמש זורחת. לא קר בכלל. אוכל מטורף. בכמויות. וכרגיל - הכל טעים. שיט. ספינה. ברקע לוויתנים קופצים להם במים. אוכלים. עושים הפסקה קטנה. רואים לוייתן. חוזרים לאכול. ושוב. לויתן. ראינו. מגניב. חוזרים לאכול. ו - חוזר חלילה.
המסעדה עם הנוף באמת הכי יפה בעולם.
לא נוף לכותל. לא סתם נוף לים. נוף באמת מדהים.
אי אפשר להסביר.
אנטרטיקה
אחר הצהריים. עוד סיור. הפעם, שיט זודיאקים בין קרחונים. צבעים שונים. כחול בהיר. כחול כהה. אריות ים משנ"צצים להם על חתיכות קרח. פיגווינים מקפצים להם ברקע. מה רע ?
הצבע של הקרחונים משתנה בהתאם לכמות האוויר הכלואה בו.
קרחון הרי צף מעל פני המים, בין היתר בגלל שנכלאות בו בועות אויר. ככל שיש יותר בועות אוויר, הקרחון שקוף יותר. ככל שהקרחון ישן יותר, יש בו פחות בועות אוויר, שבירת קרני האור משתנה, ועל כן הצבע שלו נהיה כחול כהה יותר.
צוות המשלחת כל כך התלהב מהיום הזה. אפילו יותר מאיתנו. נו..למרות שהם בסמ"חניקים. זה לא מפתיע.
הם טענו, שכל העונה לא היה להם יום עם מזג אוויר כל כך מושלם.
יום למחרת הגענו לאזור שנקרא Port Lockroy. אם מקודם כתבתי על Base B, ולפני כל B תמיד יש A, אז כאן זה בדיוק Base A של הבריטים. בעבר מחנה צבאי, והיום סתם מוזאון שמדגים את חיי העבר.
קצת לפני, עלינו לתצפית באזור. שוב. פינגווינים. משני הסוגים שפגשנו עד עכשיו. הרים. שלג. אריות ים. אה. ונוף.
לא סתם נוף.הנוף הכי יפה בדרום אמריקה שראיתי. ולא. אני לא מגזים. בלי פלצנות. באמת הכי יפה. אי אפשר להסביר.
בראשיתי. בתולי. נקי כל כך. טהור. רחוק כל כך. פשוט יפה.
אנטרטיקה
משהו מגניב נוסף שראינו. עוד אריה ים צד פינגווין. הפעם, לא בגלל שהיה רעב, אלא סתם לשעשוע.
תופס אותו, מנענע אותו, ואריה ים, הוא הרי אנין טעם. הוא לא אוהב עור ופלומות של נוצות. אז פשוט מפשיט את הפינגווין מעורו. הכל כולל הכל. אבל - לא אכל. איזה בזבוז.
מה שכן, מאוד יפה לראות את מעגל החיים. שרשרת המזון. כל אחד אוכל בתורו. אחרי שאריה הים גומר, הציפורים (Petrol במקרה הזה) ממתינות שיסיים, ואז הן מתחילות לנגוס בשיירים.
אה. משהו נוסף. שלד. שלד שלם. עצום. של לוויתן. מדהים כמה שזה גדול. יחסית, מדובר בלוויתן צעיר. עולל. כולה 20 טון משקל.
אנטרטיקה
בכל תקופה שמגיעים לאנטרטיקה רואים משהו אחר. חלק אחר במחזור החיים. אנחנו הגענו בעונה, שהפיגווינים כבר סיימו לדגור על הביצים שלהם, העוללים ירדו לים, וכעת הם עסוקים בלהחליף את הפלומה. כל שנה, אחרי הדגירה, כל פינגווין מחליף את הפלומה שלו - ממש כמו נשל של נחש. בתקופה הזאת, שאורכת כ - 3 שבועות, הציפורים לא יורדות לים (היות והן יקפאו) ופשוט מרעיבות את עצמן.
בצהריים חזרנו לאנייה. OK. התכנון היה - ארוחת צהריים . BBQ. אני חייב להיות כנה לשנייה. נשמע לי די מעפן בתחילה. BBQ על הסיפון. בקור המטורף שבחוץ ? בשביל מה ? סתם יהיה צפוף ולא נוח.
אלוהים. כמה שטעיתי. אם הייתי צריך לבחור נקודות שיא בטיול שלי ב - 4 וחצי חודשים האחרונים אין ספק שהנה היא כאן.
גם את זה קשה לתאר.
השמיים הכי יפים בעולם. השמש זורחת. לא קר בכלל. אוכל מטורף. בכמויות. וכרגיל - הכל טעים. שיט. ספינה. ברקע לוויתנים קופצים להם במים. אוכלים. עושים הפסקה קטנה. רואים לוייתן. חוזרים לאכול. ושוב. לויתן. ראינו. מגניב. חוזרים לאכול. ו - חוזר חלילה.
המסעדה עם הנוף באמת הכי יפה בעולם.
לא נוף לכותל. לא סתם נוף לים. נוף באמת מדהים.
אי אפשר להסביר.
אנטרטיקה
אחר הצהריים. עוד סיור. הפעם, שיט זודיאקים בין קרחונים. צבעים שונים. כחול בהיר. כחול כהה. אריות ים משנ"צצים להם על חתיכות קרח. פיגווינים מקפצים להם ברקע. מה רע ?
הצבע של הקרחונים משתנה בהתאם לכמות האוויר הכלואה בו.
קרחון הרי צף מעל פני המים, בין היתר בגלל שנכלאות בו בועות אויר. ככל שיש יותר בועות אוויר, הקרחון שקוף יותר. ככל שהקרחון ישן יותר, יש בו פחות בועות אוויר, שבירת קרני האור משתנה, ועל כן הצבע שלו נהיה כחול כהה יותר.
צוות המשלחת כל כך התלהב מהיום הזה. אפילו יותר מאיתנו. נו..למרות שהם בסמ"חניקים. זה לא מפתיע.
הם טענו, שכל העונה לא היה להם יום עם מזג אוויר כל כך מושלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה