אנטרטיקה
יום למחרת - אי נוסף בשם Hulf Moon. די ברור איך הוא נראה...
עוד פינגווינים. סוג אחר. Chinstrip. גם כן חמודים מאוד.
בכלל, פינגווין זו חיה פשוט חמודה כל כך.
יש עוד שני סוגים של פינגווינים (קיסר ומלך) שחיים בצד השני של אנרקטיקה שאותם לצערי לא ראינו. הפינגווינים בדרך כלל חיה די קטנה. אבל הקיסר והמלך זה פשוט חצי בנאדם. ילד לא קטן בכלל. יכולים להיגע עד לגובה של 130 סנטימטר.
מה עוד ראינו ? אריות ים מסוגים שונים ואפילו כמה פילי ים ילדים. לצערי, רק עוללים. וגם הם מספיק גדולים...
בנוסף, עוד תחנת מחקר ארגנטיאנית שננטשה, לקראת החורף.
בכלל, אריות הים פה שונים לחלוטין מאלה שפגשנו בגלאפגוס. למדנו שיש עוד כמה סוגים, אבל הסוגים שפה די אנטיפטים. חבל על הזמן. כועסים כל הזמן, גדולים הרבה יותר. אי אפשר ממש להתקרב אליהם. חבל.
אריה ים פינגווין רצועת הסנטר
אנטרטיקה
אחר הצהריים, עוד ירידה לחוף. הפעם מדובר בלוע של הר געש. פעיל. המים של האוקיינוס חמים. קטע לא נורמלי.
לוע עצום שנפרץ לתוך הים. ממש ענק. לא קטן כמו הויאריקה בצ’ילה. עצום. עמוק מאוד. שטנו עם הספינה בפנים. והמים מעלים אדים.
בתכלס, נוצר מפרץ. Whalers Bay שמו.
למה ?
היות ובעבר נבנתה כאן תחנה לציידי לוויתנים. מיכלי ענק לאחסון הסמן שלהם. דלק ועניינים. די כמו פי גלילות.
היום, אגב, ציד לוויתנים, בכל העולם, הוא בלתי חוקי, למרות שעדיין קיימות ספינות ציד יפניות שעובדות במרץ.
המקום מעביר תחושה לא רעה בכלל, על כמות העבודה שהציידים השקיעו כאן בעבודתם.
בשנת 1944, אחרי שהתחנה ננטשה, הבריטים הגיעו לכאן, והקימו כאן מחנה צבאי, אחד משנים באזור. המקום נקרא Base B. הבסיסים הוקמו במסגרת האחזות אסטרטגטית שלהם בקרקע במסגרת מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה המקום הפך לתחנת מחקר, אולם בשנת 1969, לאחר 2 התפרצויות געשיות האתר ננטש לחלוטין, ומהווה אנדרטה היסטורית.
אנטרטיקה
בערב, האטרקציה המרכזית. נשמע כל כך הזוי, אך עם זאת, אולי בגלל זאת, כל כך משעשע.
מעיינות חמים !. מה חם ? באמצע אנטרטיקה ? אז כן.
האזור שוקק פעילות געשית, אז יש גם נביעה של מים חמים. חמים מאוד. באמצע החוף, באמצע המים הקפואים.
ברור שהעניין לא מסודר, אין מתלחות, ריצוף ושאר פינוקים. ספא לא הייתי קורא לזה.
אז זמן מה לפני, הצוות שלנו ירד לחוף, התחיל לבנות סכר לאורך החוף, על מנת לסכור את המים החמים ופשוט בנה בריכה רותחת באמצע האוקיינוס הארקטי.
אין ספק, שאחד הדברים הקשים שביצעתי בחיי היה לפשוט את כל מעטפות הבגדים שהצטנפתי בהן (והיו לא מעט), ופשוט לקפוץ למים החמים. חוויה לא נורמלית.
הניגודיות האדירה, הבלתי מוסברת, בין הקור האדיר שבחוץ, לחום של המים, הגבירה את חיוכי האבסורד לרמות בלתי מוסברות.
העניין הוא שהיה צריך לבנות כל פעם את הסכר הזה, והוא כמובן התמוטט, ואז, כשהמים הקפואים הציפו את גופי הצנום, שכידוע לא מפוטם בהרבה שומן כמו איזה אריה ם טיפוסי שיגן עליו מפני הקור הנורא, פשוט ברחתי כל עוד רוחי בי.
יום למחרת - אי נוסף בשם Hulf Moon. די ברור איך הוא נראה...
עוד פינגווינים. סוג אחר. Chinstrip. גם כן חמודים מאוד.
בכלל, פינגווין זו חיה פשוט חמודה כל כך.
יש עוד שני סוגים של פינגווינים (קיסר ומלך) שחיים בצד השני של אנרקטיקה שאותם לצערי לא ראינו. הפינגווינים בדרך כלל חיה די קטנה. אבל הקיסר והמלך זה פשוט חצי בנאדם. ילד לא קטן בכלל. יכולים להיגע עד לגובה של 130 סנטימטר.
מה עוד ראינו ? אריות ים מסוגים שונים ואפילו כמה פילי ים ילדים. לצערי, רק עוללים. וגם הם מספיק גדולים...
בנוסף, עוד תחנת מחקר ארגנטיאנית שננטשה, לקראת החורף.
בכלל, אריות הים פה שונים לחלוטין מאלה שפגשנו בגלאפגוס. למדנו שיש עוד כמה סוגים, אבל הסוגים שפה די אנטיפטים. חבל על הזמן. כועסים כל הזמן, גדולים הרבה יותר. אי אפשר ממש להתקרב אליהם. חבל.
אריה ים פינגווין רצועת הסנטר
אנטרטיקה
אחר הצהריים, עוד ירידה לחוף. הפעם מדובר בלוע של הר געש. פעיל. המים של האוקיינוס חמים. קטע לא נורמלי.
לוע עצום שנפרץ לתוך הים. ממש ענק. לא קטן כמו הויאריקה בצ’ילה. עצום. עמוק מאוד. שטנו עם הספינה בפנים. והמים מעלים אדים.
בתכלס, נוצר מפרץ. Whalers Bay שמו.
למה ?
היות ובעבר נבנתה כאן תחנה לציידי לוויתנים. מיכלי ענק לאחסון הסמן שלהם. דלק ועניינים. די כמו פי גלילות.
היום, אגב, ציד לוויתנים, בכל העולם, הוא בלתי חוקי, למרות שעדיין קיימות ספינות ציד יפניות שעובדות במרץ.
המקום מעביר תחושה לא רעה בכלל, על כמות העבודה שהציידים השקיעו כאן בעבודתם.
בשנת 1944, אחרי שהתחנה ננטשה, הבריטים הגיעו לכאן, והקימו כאן מחנה צבאי, אחד משנים באזור. המקום נקרא Base B. הבסיסים הוקמו במסגרת האחזות אסטרטגטית שלהם בקרקע במסגרת מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה המקום הפך לתחנת מחקר, אולם בשנת 1969, לאחר 2 התפרצויות געשיות האתר ננטש לחלוטין, ומהווה אנדרטה היסטורית.
אנטרטיקה
בערב, האטרקציה המרכזית. נשמע כל כך הזוי, אך עם זאת, אולי בגלל זאת, כל כך משעשע.
מעיינות חמים !. מה חם ? באמצע אנטרטיקה ? אז כן.
האזור שוקק פעילות געשית, אז יש גם נביעה של מים חמים. חמים מאוד. באמצע החוף, באמצע המים הקפואים.
ברור שהעניין לא מסודר, אין מתלחות, ריצוף ושאר פינוקים. ספא לא הייתי קורא לזה.
אז זמן מה לפני, הצוות שלנו ירד לחוף, התחיל לבנות סכר לאורך החוף, על מנת לסכור את המים החמים ופשוט בנה בריכה רותחת באמצע האוקיינוס הארקטי.
אין ספק, שאחד הדברים הקשים שביצעתי בחיי היה לפשוט את כל מעטפות הבגדים שהצטנפתי בהן (והיו לא מעט), ופשוט לקפוץ למים החמים. חוויה לא נורמלית.
הניגודיות האדירה, הבלתי מוסברת, בין הקור האדיר שבחוץ, לחום של המים, הגבירה את חיוכי האבסורד לרמות בלתי מוסברות.
העניין הוא שהיה צריך לבנות כל פעם את הסכר הזה, והוא כמובן התמוטט, ואז, כשהמים הקפואים הציפו את גופי הצנום, שכידוע לא מפוטם בהרבה שומן כמו איזה אריה ם טיפוסי שיגן עליו מפני הקור הנורא, פשוט ברחתי כל עוד רוחי בי.
אנטרטיקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה